News Ticker

טפטופים של חוסר ביטחון

אילה פרקש מדריכת זוגיות בהורות בטור אישי על מעברים,ביטחון וילדים

בחוץ מיני סערה משתוללת ,דפיקות נשמעות מכיוון הדלת, בפתח עמדו להם זוג חמוד בסביבות גיל 30 ,הם נכנסו, העברנו כמה מילות נימוס והובלתי אותם אל הסלון

דניאל, גבוה, בחולצת כפתורים בהירה, מכנס כותנה כהה וכיפת קטיפה שחורה לראשו.

ומיכל, רזה ונאה, בשמלת סריג, מגפי עקב ופאה שחורה אלגנטית.

הם ישבו זה לצד זו, ברכיהם פנו זה לזו ומבטיהם הצטלבו. הסקתי מכך שהם בקשר זוגי קרוב וחם.

דניאל סיפר שהוא עצמאי, מחזיק במשרד לתיווך דירות, ובשנה האחרונה מצליח יפה בעסקיו.

הם גרים במרכז והמשרד שלו ממוקם לא רחוק מהבית.

מיכל עבדה עד לפני שנה בחצי משרה בתור מזכירה רפואית, ומשנולד ילדם השלישי ומצבם הכלכלי השתפר, החליטו שהיא תעזוב את העבודה ותתמסר לגידול הילדים:

טלי בת 7 תלמידה בכתה ב',יונתן בן 5 בגן חובה. ויאיר בן שנתיים.

הם נשואים 8.5 שנים והכירו בשידוך

מעברים בחיינו יכולים לגרום לכולנו ובמיוחד לילדים לפחד ולחרדה. ילדים זקוקים למשהו שהם רגילים אליו, למשהו הישן והמוכר

הקשיים

מיכל מתחילה לספר: "פנינו אליך בגלל יונתן. יונתן נגמל מהחיתולים כשהיה בן שנתיים וחצי גם ביום וגם בלילה. הבעיה היא שלפני בערך שנה כשהיה בגיל 4 התחיל שוב להרטיב בלילה באופן קבוע,כבר שנה כל בוקר אותה רוטינה: כשאני נכנסת כל בוקר לחדר הילדים, הריח נוראי, אני צריכה להחליף מצעים ופיג'מה רטובה, להכניס לכביסה ולאוורר שמיכות, דניאל צריך לקלח את יונתן, וכל בוקר זה מתסכל אותנו ומכעיס מחדש"

שאלתי אותם: "ואיך אתם מגיבים לזה?"

דניאל השיב: "כל בוקר מיכל שואלת אותו אם הרטיב,אנחנו משתדלים לא לכעוס או להאשים אבל בתוך תוכנו אנחנו כועסים ומתוסכלים ולא מבינים מאיפה נפל עלינו הדבר המתסכל הזה. מה גם שקשה לי כל בוקר לקלח אותו. אנחנו צריכים לקום רבע שעה מוקדם יותר כדי להספיק לארגן אותו שלא יאחר לגן, ושטלי לא תאחר לבית הספר, אני מסיע אותם כל בוקר, ולצערנו זה כבר הפך לטקס קבוע כזה"

מיכל מוסיפה: "האמת אני לא רואה את הסוף, יש לי תחושה שפשוט נוח לו לא לקום בלילה. אני ממש מיואשת ולא רואה מתי זה יפסק, והמוזר הוא שהוא היה גמול כבר שנה וחצי"

מגלים את הבעיה

שאלתי אותם: מה לדעתם קרה לפני שנה בתקופת הזמן שהתחיל להרטיב?

מיכל אמרה שהם עברו דירה מעיר אחרת ושנאלצו להעביר את הילדים באמצע השנה למסגרות חינוך חדשות.

מעברים בחיינו יכולים לגרום לכולנו ובמיוחד לילדים לפחד ולחרדה. ילדים זקוקים למשהו שהם רגילים אליו, למשהו הישן והמוכר. ופתאום ביום אחד אני כבר לא ישן בחדר הישן והמוכר שלי, אני צריך להיפרד מכל חברי לגן ולהכיר גן חדש, גננת חדשה וילדים חדשים, זאת בהחלט תקופה די מטלטלת עבורם שיכולה ליצור אצלם נסיגה.

ילד שרואה שהוריו כועסים עליו ומתוסכלים ממנו הוא ילד שנפגע אצלו הביטחון העצמי. ילד שלא מאמינים בו גם לא יאמין בעצמו, ועלול להפוך למבוגר חסר ביטחון ותלותי

 יוצאים לשנות

כשראיתי שמיכל ודניאל משדרים ליונתן שהם כועסים ומתוסכלים ולא מאמינים ביכולתו, הבנתי מדוע שווה לו להמשיך.

מה צריכים הוריו לעשות כדי שלא "ישתלם" לו יותר להרטיב? הם צריכים להפסיק לתת לעניין התייחסות מיוחדת.

יונתן כבר הראה להוריו במשך השנה וחצי שהיה גמול שהוא מסוגל לכך, בואו נחזיר אותו למסוגלות הזו.

ראשית הסברתי להם שילד שרואה שהוריו כועסים עליו ומתוסכלים ממנו הוא ילד שנפגע אצלו הביטחון העצמי. ילד שלא מאמינים בו גם לא יאמין בעצמו, ועלול להפוך למבוגר חסר ביטחון ותלותי.

חשוב מאד לתת לילד המון משוב חיובי לומר לו כמה הוא חכם וטוב לב ונעים ועוזר, וכמה נעים לנו שיש לנו ילד כזה.

הצעתי להם לעשות אתו שיחה ולומר לו שהם סומכים על יכולותיו ולכן מהיום והלאה לא יעירו ולא יכעסו, רק יטפלו עניינית במה שצריך.

ברגע שדניאל ומיכל יאמינו באמת בזה שהוא מסוגל וישדרו רוגע ואופטימיות רק אז יש סיכוי שיונתן יבין שאין לו שום תועלת "פסיכולוגית" מהעניין, וייגמל.

 

הכותבת: אילה פרקש

מדריכת זוגיות בהורות

טל: 052-6779001

 

 

 

רוצה להגיב או לפרגן? זה המקום!

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*