News Ticker

לחיות בתוך תמונה כואבת

אושרית אברג'יל

רובכן מכירות את השם אושרית אברג'יל כשם שמאחורי שלל צילומים יפיפים, הבוקר היא החליטה להיחשף ,לצאת מאחורי המצלמה ולספר איך זה לחיות בתוך תמונה כואבת במשך 17 שנה עד שיום אחד צריך להתמודד בפעם אחת עם כל האכזבה והציפייה של שנים ועדיין ללמוד ממנה על אמונה וביטחון מעוררי השראה

היום אין לי בשבילכם תמונה פוטוגנית במיוחד..
אין לי סלפי מחייך
או שקיעה עוצרת נשימה..
יש לי תמונה כואבת שמקפלת בתוכה שבועות של הכנה, ציפיה, זריקות, תפילה, כאבים, תקווה, סימנים כחולים, , הורמונים, הרדמה, כאבים, שוב תקווה, ציפיה, המתנה, כאבי ראש, מצבי רוח.. דמעות!
ו- תשובה שלילית אחת וכואבת.

אז איך מקפלים תקופה שלמה ליום אחד כואב? אחרי שנים של ציפיה מתונה, אתמול זו הפעם הראשונה שחוויתי את הכאב הזה מעומק הלב.

מי שמכירה אותי יודעת עד כמה אני אדישה לנושא, שמחה במה שיש לי, אף פעם לא התלוננתי למה לי אין, תמיד באמונה ש״כשיגיע הזמן זה יקרה״ ומדברת על זה הכי פתוח שיש.
אנחנו נשואים 17 שנה ואף פעם לא עשינו צעד משמעותי, תמיד שרצינו להתחיל משהו צץ ואני לא הרגשתי מוכנה לזה נפשית.

נכנסתי לרוטינה של אדישות.. אין ילדים אבל יש ככ הרבה טוב שצריך להגיד תודה על מה שיש.
ובאיזשהו שלב התרגלתי. כבר לא ככ הפריע לי, לא חשבתי על זה בכלל. לא הרגשתי שחסר לי משהו בחיים.

עמוק בתוך הלב ידעתי שעם הטיפולים והזריקות מגיעות התקוות, הציפיות ו.. האכזבות. לא ממש רציתי
להרגיש את זה, לא רציתי להיות במקום הזה, רציתי להמשיך ב״אופוריה״ שבה חייתי. בת יענה תקראו לי, לא איכפת לי.
אבל גם לאדישות יש קצה והלב כבר מרגיש שהוא מוכן, וחוץ מזה צריך לעשות השתדלות, לא? אולי מגיע לי אבל הדרך לזה צריכה להיות כואבת?
אז נכנסתי לזה
אופטימית מתמיד
מאמינה שהפעם הראשונה זו הפעם היחידה שאצטרך לעבור את זה
מזריקה לעצמי בידיים רועדות ומקבלת את הכאב בשמחה.
זו רק תקופה קצרה, אני אומרת לעצמי
זה רק הכנה לחלומות שלך
זה יעבור.
כל אחד עובר משהו בחיים. תגידי תודה שזה מה שכתוב לך מלמעלה.
ואמרתי תודה, וקיוויתי, והתפללתי… הכנתי את עצמי שאולי זה לא יעבוד ואמרתי לעצמי שזה בסדר אבל עמוק בלב הייתי ככ בטוחה שזה יצליח
רצית תאומים? הנה, החזירו לך 2 עוברים יפים.
כואבת לך הבטן? זה סימן טוב
בחילות? סחרחורות? עוד יותר טוב
מצבי רוח? לא נורא,, זה יעבור
אבל הציפיה והתקוה הפכו לאכזבה .
שעות של בכי ודמעות (הן לא נגמרות מתישהו?) וכאב עמוק שצובט את כל הגוף.

אתמול היה מבחן אמונה גדול בשבילי, אני שתמיד אומרת שהכל לטובה והכל משמיים ויגיע בזמן, מה יש לי להגיד עכשיו? 17 שנה אף פעם לא שאלתי- למה? ולמרות שכמעט חשבתי על זה, לא הייתי מסוגלת לשאול-למה? מה זאת אומרת למה.. מישהו חייב לך משהו? מותר לאבא להגיד גם לא לפעמים. על ככ הרבה דברים הוא אומר לך כן. אז תעצרי ותגידי תודה על ה-לא- כי את יודעת בתוך הלב שזה רק לטובתך.
ואני באמת יודעת, כואבת אבל יודעת בוודאות שזה לטובה ועדיין לא הגיע הזמן.
,ה׳ הטוב יודע מה טוב בשבילי
בשבילנו
וכל מה שנשאר לי זה לקום, לחייך ולהבין שזה לטובה!! הכל לטובה!
ואם תראו אותי במשך היום מחייכת ושמחה, תדעו שזה מהלב.
כי הבוקר קמתי ליום חדש עם תקוות חדשות ואמונה אמיתית.

רוצה להגיב או לפרגן? זה המקום!

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*