שנה וחצי אחרי האסון שבו שכלה את שתי בנותיה הקטנות אביגיל ויעל ב”אסון ההדברה” עומדת מיכל גרוס בערב חיזוק לנערות חולות סרטן ומכריזה: “אין עוד מלבדו”

היא מספרת שהסיטואציה הכי גדולה של קידוש שם ה׳ היתה  48 שעות אחר האסון כששני בניהם לא הגיבו לדבר והחשש הגדול ביותר היה פגיעה מוחית,היא ובעלה עמדו ליד מיטת בנם ואמרו ביחד ‘שמע ישראל’ בכוונה כל כך גדולה , כהגדרתה “כמו ביום כיפור” ואז – הוא מצמץ ! אחרי שניסו הכל ממכות חשמל וגירוי אישונים והוא לא הגיב. ‘קריאת השמע’ היא שגרמה לו להגיב וזה הוכיח להם שמה שמחדירים לילד כמו ‘קריאת שמע’  זה מה שמשפיע על הילד. מפה צריך ללמוד על נפשם הרכה של הילדים איזו השפעה יש לנו עליהם, על המסרים, התכנים והערכים שמתחלחלים למודעות שלהם.

שעות בודדות לאחר שאביגיל ויעל נפטרו ויצחק ומיכאל נלחמו על חייהם בחוץ עמדו עיתונאים וחיכו לכל בדל מידע, מיכל הרגישה בחוסר כוחות לצאת אליהם אך בעלה אמר לה: “זו הדרך שלנו לקדש שם שמים ברבים ולבקש שהתפללו לרפואת הילדים” אותה תקשורת הייתה שם מהיום של האסון ועד שיצחק ומיכאל השתחררו מבית החולים כשהם צועדים על הרגליים, הם היו השליחים להעברת המצב והבקשה מעם ישראל לתפילה על הבנים

רק לפני כמה חודשים אחת האחיות מבית החולים סיפרה לה על ההשגחה המופלאה איך הבת אביגיל נתנה את נשמתה ברגע שלמיכאל היה דום לב. בשביל אביגיל הביאו מכונת לב ריאה מבית חולים אחר ולבסוף אותה מכונה הצילה את חיי מיכאל. איך גם ברגעים הקשים האלו היתה יד מכוונת.

“למרות הקושי אני מודה להקב״ה על הבנים למרות הבנות. אנחנו רואים הרבה הרבה ישועות ולא יודעים דרכי שמים. מכל דבר לומדים איך הקב״ה מכוון הכל” מיכל גרוס

“אם היו שואלים אותי אז איך הבנים יהיו אחרי שנה וחצי האם הייתי מתארת לעצמי אותם כמו שהם היום בריאים ושמחים . אז כן – ההיתי מתארת לעצמי את זה. לא היתי יכולה לחשוב על משהו אחר”

“הקב״ה לא שובר! כשמעמידים בנסיון אפשר לעמוד בו” מצהירה מיכל וממשיכה ומספרת על שרה אמנו , “כשבא המלאך לספר לה שיצחק נעקד נשמתה פרחה – זה היה בגלל שהוא לא באמת נעקד. אם הוא היה נעקד היה לה את הכוחות לעמוד בבשורה.  כי עם הנסיון מקבלים את הכוחות. כשיש נסיון מקבלים עם זה מנה של כוחות”

“ידעתי שהם יהיו בסדר אך לא ידעתי את הדרך. את התמיכה שקיבלנו מכל עם ישראל.  קיבלנו עשרות אלפי מכתבים מיהודים מכל העולם. זה היה מרגש ונותן בצורה לא רגילה.”

“ראינו מהי כוחה של תפילה. ותפילות של בית רבן על כולם. 900 ילדים אמרו נשמת כל חי אחרי 9 חודשים שהילדים חזרו לחיידר. כל הילדים קיבלו עליהם קבלות. הדברים הקטנים האלה של הילדים ושל עם ישראל הם שגרמו לשינוי הגדול.”

“הבנו שזו הייתה טרגדיה של כולם ולא האסון הפרטי שלנו כשתורם מארה”ב תרם ספר תורה לעילוי נשמת הבנות ויש בלי סיפורים של יהודים שבכל מיני דרכים קיבלו קבלות כל אחד בדרך שלו. אנשים העניקו ונתנו רק שיהיה לנו טוב. האחדות הזו כל כך נותנת. כל הענין של הקרבה להקב״ה. כמה שצריך לדבר עם הקב״ה מהלב. הוא שומע ומקשיב. לכל דבר קטן יש השגחה פרטית וסיעתא דשמיא.אחרי שיש חושך תמיד יש אור גדול כמו במנהרה חשוכה שיש בה מנורות קטנות גם בתוך החושך צריך למצוא את האורות הקטנים שהקב”ה שולח.”
“מצד אחד יש את ההתמודדות היום יומית. צריך לפתוח את העינים כדי לראות את האור. היום שמיכאל התעורר היה כמו להיות בחדר לידה מחדש. היום של ה30 היה היום שחזרנו הביתה.הקב”ה העניק לנו מתנה חדשה את יהונתן אליעזר הברית שלו היתה בדיוק שנה אחרי האסון. הקב״ה סידר את זה כדי שלא נצטרך לעלות באותו יום לקברים כי זו היתה שנה מעוברת”

ואז היא מסיימת בוורט על הפסוק מתהילים ל”ו “צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה'”

“צדקתך כהררי קל” על הדברים שהקב”ה עושה אפשר להסתכל כ:מה רבו מעשיך ה׳. “משפטך תהום רבה” אבל הצרות הם כמו תהום “אדם ובהמה תושיע ה’ ” ואז הקב”ה יושיע

 

אהבת? שתפי

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter

DossitGirl instagram

הרשמי לניוזלטר שלנו

לקבלת עדכונים שווים

DossitGirl instagram