שרה ינץ על מה הקשר בין צום י”ז בתמוז – תחילת חורבן הבית לחורבן הבית הפרטי – צרעת של גירושין

כבכל שנה אנו נדרשים להתכנס לתוך אבל לאומי – שיושב אצלנו בבוידעם כבר אלפיים שנה.
וכמו כל הדברים שיושבים בבוידעם- האבל הזה- מאובק, ספק נחוץ, לא שגרתי, ותופס יותר מדי מקום עד כדיי מחנק- עד שסוף סוף עובר תשעה באב- ואפשר להיפרד שוב- בתקווה שלנצח .
כל פעם שאני מורידה את פקעל’ך הייסורים הזה – אני מתייחסת אליו משל היה זקן מופלג בשנים, מצד אחד- בכבוד הראוי לו, אך מצד שני- בריחוק של דורות. כי ת’כלס, על מה בדיוק יש לנו לדבר אני והוא? כן, אנחנו קרובי משפחה איכשהוא- אך הקרבה היא רק קצה חוט, ובנינו יובלות של שנים- אני טרודה בשלי, והוא כולו חורבן לא מזמין.
ובכל זאת, כשאני מעמיקה לרגע- אני מוצאת קווי דמיון בחורבן של הדור שלו, ובחורבן של דורי שלי- חורבן הבית הפרטי.
אם בדור של אז- היה בניין אחד שאין שני לו- שריכז וסימל את השלום והשלמות של כל הבתים כולם,
היום כל אחד מפולג בביתו, עם ריבוע בטון תזכורת לעבר. וכשחרב אותו הבית- חרב העם בבת אחת,
ואילו היום הוא חרב לאט לאט, אחד אחד- עוד בית, ועוד אחד מתפרק – חורבן בהמשכים ולא פחות כואב.
משום שנאת חינם- נופצנו והופצנו בין רסיסי אומות, וטרם אוחדו הרסיסים- ועד אז- גורלו הוא לכאוב לבד. בית בית, חורבן.
ואני שומעת על עוד זוג ועל עוד שבר, וכל פעם מופתעת מחדש- מה קורה פה? רעה חולה- צרעת של גירושין.
והצרעת הזו- של דורי שלי- פוצעת פצעים והופכת עורות של אנשים- נדמה שפתאום הפכו אותם אוהבים לזרים מוחלטים.
והקירות גם הם נגועים- ונדרש  להפשיט ולהשיל את כל הרהיטים- ורק אז מתגלים הסדקים, היסודות הרקובים- הקירות הדקים- שעליהם כיסו תמונות מרוטשות מרגעים לכאורה מושלמים.
עוד בית ועוד אחד- ואני שואלת: איך ומתי כל זה התחיל?
ואז נזכרת באותה החבילה- זו שיושבת אצלינו בבוידעם היהודי. בקלקול שהתחיל כבר אז –
קלקול שכולו היעדר אהבת חינם- ואין הכוונה לאהבה מתלקקת של לייקים ופרגונים, אלא כזו שבבית פנימה
בין איש לאשתו, בין שותפים ששכינה בניהם. מחוץ לדלת? אנחנו כולנו אימוג’י מחויך- אבל בפנים? חורבן.
ולכן, בשלושה השבועות הקרובים, אני יושבת קרוב קרוב לפקעל’ך של הייסורים, של הגעגועים, אותו הזקן בין האלפיים הלמוד ייסורים. ולמרות שאין בנינו כל כך שיח- אני לא זקוקה למילים. אני זקוקה לתזכורת. כולנו צריכים.
“כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה” (בבלי, תענית ל, ע”ב)

אהבת? שתפי

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter

DossitGirl instagram

הרשמי לניוזלטר שלנו

לקבלת עדכונים שווים

DossitGirl instagram