לאחר 6 שנות נישואין אני לא תמיד יודעת לאילו תגובות לצפות במצבים מסוימים ומופתעת כל פעם מחדש. הצדיק לעומת זאת יודע לקרוא אותי כמו מגזין אופנה פתוח.

אתמול בלילה דפקתי את האוטו.

נדלג על הקלישאות הרגילות נשים ורכבים- זה לא אני. זה לא קורה לי בכלל, זה לא קורה לי אף פעם! לא מאז שהצדיק התקין חיישני רוורס בכל אופן…

אבל אתמול בלילה זה קרה. התאונה המצערת כללה אוטו ועמוד. אין עדים לפדיחה.

כשחזרתי הביתה חניתי את הרכב כך שהעיטורים החדשים יהיו בצד המדרכה ולא יקבלו את פניו של הצדיק בשובו הביתה שמח וטוב לב.

בזמן שחיכיתי שהצדיק יחזור הביתה, ישבתי וחשבתי איך לבשר לו את החדשות.

תבינו, פעם אחרונה שזה קרה- נכנסתי במכולה של פסולת בנייה עם טרנטה משנת 82 שעלתה לנו 3,000 ₪ כולל העברת בעלות.  כך שהתגובה של הצדיק לתקרית הייתה מלווה בדמעות של צחוק והרבה בדיחות על חשבוני.

אולם הפעם מדובר ברכב חדש דגם 2014 , כך שלא ממש ידעתי לאיזו תגובה לצפות.

חיכיתי שהוא יחזור מהעבודה כדי לראות את המבט על פניו ולפענח את המצב רוח שבו הוא שרוי.

משלא הצלחתי ולא רציתי לקחת סיכון ולהרוס את הערב, החלטתי לחכות לבוקר. בבוקר השמש תזרח ואולי יתמזל מזלי ומשהו ממש גדול וממש כבד יפול על האוטו, הוא ילך טוטאל- לוס, הביטוח ישלם על הכול ואף אחד לעולם לא יידע אל אירועי ליל אמש.

משהגיע הבוקר והרכב עדיין חנה בשלמותו ליד המדרכה, התיישבתי ליד הצדיק ואמרתי לו בדרמטיות: “אני צריכה לספר לך משהו, אבל אל תכעס”

הצדיק נעצר בתנועותיו והסתכל עלי בעיניים צרות. הרגשתי את המתח באוויר.

התחשק לי לקום ולברוח.

“דפקתי את האוטו” לחשתי בחשש.

“אה” נשף בהקלה.

“נזק רציני?” שאל בענייניות.

“לא, ממש לא,  רק קשה קצת לפתוח את הדלתות בצד הימיני של הרכב”

“אה וגם צריך להחליף את המראה”  הוספתי.

“לא נורא, העיקר שאת בסדר” ענה הצדיק.

רגע, זהו? משהו בתוכי התחיל לבעור ואיים להתפרץ כמו הר געש.

“זהו? אין איזה נאום תסתכלי לאן את נוסעת? אתה לא מחרים לי את האוטו לשבוע? לא גוזר עלי לנסוע בתחבורה ציבורית במשך חודש? ככה? רק לא נורא?!”  עניתי בגבות מורמות.

“גם כשהבן שלנו ידפוק את האוטו ככה תגיד לו לא נורא? איזה מין חינוך זה? ”

“אין לנו בן”

“זה לא הנקודה! ”

“אני לא מבין” שאל בתום לב “את רוצה לנסוע באוטובוסים?”

איך הוא לא רואה את זה? את הזלזול שלו? איך הוא מעביר את זה ככה, מה אין לו ערך לכסף?

“אני מכיר אותך, ראיתי אותך כוססת ציפורניים מאתמול, הרגשתי אותך מתהפכת במיטה כל הלילה. אני חושב שסבלת מספיק”

“וחוץ מזה, את זו שתיסעי מעכשיו ברכב עם מכה בצד ימין, דלת שאי אפשר לפתוח ומראה עקומה”

“רגע, אתה לא מתכוון לתקן לי את זה?”

התקרית הזאת גרמה לי לחשוב,

לאחר 6 שנות נישואין אני לא תמיד יודעת לאילו תגובות לצפות במצבים מסוימים ומופתעת כל פעם מחדש.

הצדיק לעומת זאת יודע לקרוא אותי כמו מגזין אופנה פתוח.

מה, אני כל כך צפויה?

נראה אם הוא יצפה את זה שאלך בכוחות עצמי למוסך.

אני צופה שהמוסכניק יראה אישה שלא יודעת מה זה קלאץ’ ויפתיע בכזה מחיר, שפעם הבאה שאדפוק את האוטו תהיה לי סיבה הגיונית לחשוש מהתגובה של הצדיק…

אהבת? שתפי

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter

DossitGirl instagram

הרשמי לניוזלטר שלנו

לקבלת עדכונים שווים

DossitGirl instagram