כשנולדתי הוריי בחרו את שמי מתוך אותיות שמן של סבתא רבה וסבתא, ליינה קון ז”ל וברכה ברמן ז”ל.
אבא שלי מספר שכשקרא לי בשם בבית הכנסת החזן הכריז “ויקרא שמה בישראל….” ואבא אמר “לבי”,
אז החזן אמר ליבע, ואבא שלי תיקן אותו לבי. ומאותו היום המשכתי אני בתפקיד ‘המתקנת’
שביקשה מהמורות בבית ספר ומהחברות לאיית את השם כפי שבחרו הוריי: ל’ ב’ י’ –
ולא ליבי כמו שרבים טעו ובצדק.
עברו השנים,
קרה מה שקרה וחליתי בסרטן. עברתי טיפולים במשך שלוש שנים
ווממש לקראת סיום הטיפול האחרון לא הצלחתי להרים,
לבעוט או להחזיק שום דבר ביד שמאל ורגל שמאל.
הלם וחששות תקפו אותנו מחדש.
הרופאים בדאגה הכניסו אותי ל MRI ראש ו- MRI עמוד שדרה
ומצאו שעל עמוד השדרה יושב לו ‘ממצא חשוד’ חדש.
פעם רביעית בשלוש שנים לשמוע כזה דבר – קשה לי לתאר את התחושות.
נכנסתי ישר לשלב המיקוח (מתוך חמשת שלבי האבל של קובלר רוס).
במסגרת המיקוח שלי עם אלוקים הייתי מוכנה לעשות ה-כ-ל למען הבריאות שלי
וביקשתי מבעלי שילך לקבל ברכות עבורינו.
לביקור בבני ברק אצל הרב חיים קנייבסקי זצ”ל התלוויתי והמתנתי לו בחוץ.
הרב בירך אותנו בבריאות, ולא סתם בריאות, אלא בריאות טובה ושנזכה בלידה של בן בע”ה.
האמת, אני הייתי באותו שלב בכאן ועכשיו, להיות בריאה וגמרנו. לא הצלחתי לראות קדימה.
הרב פתח לי את העיניים לרצות עוד. להאמין ולחלום.
ווזה אחד הדברים החשובים ביותר שחובה להעניק לחולים – את התקווה.
את הראייה העתידית, את האפשרות לחלום, ואת הרצון והאנרגיות להגשים חלומות.
נשמע פשוט אבל כל כך לא מובן מאליו למי שמתמודד עם מחלה קשה ועם ההחלמה ממנה.
בנוסף, הרב המליץ לבעלי, מבלי לפגוש אותי בכלל, להוסיף י’ לשם שלי. כלומר, להפוך אותי מלבי לליבי עם שני י’.
הרב הסביר שהשם ליבי ביידיש זה ליבע שמשמעותו “אהובה”.
עוד לא ידעתי להגיד את זה במילים אבל באותה תקופה (וגם כיום זה חלק מההתמודדות היומיומית שלי) הרגשתי קצת פחות אהובה. אולי כעסתי בתת מודע על אלוקים שלא אוהב אותי מספיק ושולח לי עוד ועוד אתגרים,
ואולי כעסתי על החברה הכי טובה שלי שלא עמדה לצידי בזמן שנלחמתי על חיי,
ואולי כעסתי על עצמי איזו מן אישה ואמא חולה אני…. פשוט הרגשתי לא אהובה
ובברכה של הצדיק ובהוספת האות י’ לשם שלי (בהסכמת הוריי כמובן)
הרגשתי שאמנם יש כל כך הרבה דברים שאני “לא” כרגע,
אבל השם שלי מזכיר לי את כל הדברים שאני “כן”.
כן אהובה, כן אמא טובה ומשקיענית (גם ברמות אנרגיה נמוכות),
כן אישה טובה לבעלי, כן אחות טובה, כן בת טובה, כן חברה טובה להמון חברות וחברים שרכשתי בדרך.
כן ליבי.
לאחר כמה ימים חזרנו על הבדיקות ותודה לא-ל מצאנו שהממצא איננו.וב”ה
5 שנים לאחר מכן זכינו בדאבל לוטו- בן ובת מתוקים ובריאים!! שהצטרפו לבנות הגדולות והנהדרות שלנו!
והם כולם התזכורת היומיומית שלי לאהוב ולהודות על מה שיש. ולאהוב ולהודות על עצם קיומי לא פחות.
הצדיק גזר והקדוש ברוך הוא מקיים בכל יום.
זהו הסיפור שלנו על הרב חיים קנייבסקי זכר צדיק וקדוש לברכה, שנפטר השבוע.
סיפור אחד קטנטן על אדם גדול שאהב את התורה ואת הבריות
מוזמנות להמשיך לעקוב אחרי ליבי גולדשטיין בפייסבוק מיומנה של מחלימה
