על פי הסיפור בזמן השואה היו 93 מורות ותלמידות בית יעקב שהתאבדו כדי שלא ייאנסו על ידי חיילי הגסטפו שהתקרבו לקראקוב. על שמם נקראו גן ורחוב זיכרון לזכר הנשים והנערות, סמל לגבורה, לטוהרה ולצניעות, היה או לא היה?!

מי מכם שמעה או היתה בגן 93? כן הגן הצר והארוך ליד רחוב חזון איש הבני ברקי , גם בדרום תל אביב, שוכן רחוב “התשעים ושלוש”. הגן והרחוב האלו קרויים על שם 93 מורות ותלמידות בית יעקב שעל פי הסיפור  התאבדו, כדי שלא ייאנסו על ידי חיילי הגסטפו שהתקרבו לקרקוב. סיפור שהפך למופת לגבורה, בקרב המגזר החרדי, תחילתו של הסיפור המצמרר בניו יורק ב-1943, במכתב שקיבל מאיר שנקולבסקי, מזכיר תנועת “בית יעקב” העולמית וחבר הוועד המרכזי של אגודת ישראל בניו יורק, מחיה פלדמאן, קצת לפני שהשיבה נשמתה לבורא:

“אינני יודעת מתי יגיע מכתב זה לידיכם, וגם אם כבודו עדיין זוכר אותי. כשמכתב זה יגיע לידיכם כבר לא אהיה בחיים.
עוד שעות אחדות והכל יהיה שייך לעבר. היו לנו כאן ארבעה חדרים. אנחנו כאן 93 בחורות מגיל 14 ועד 22. כולנו מורות בית יעקב.
ביום 27 ליולי באו סוכני הגסטפו, הוציאו אותנו מדירתנו והשליכו אותנו לחדר אפל. יש לנו רק מים לשתות”

חיה פלדמאן

מכתבה האחרון של חיה פלדמאן  מתוך חוברת ה-93:

“הבחורות הצעירות מפחדות מאוד, אבל אני מנחמן, כי עוד מעט נתראה ונהיה ביחד עם אמנו שרה (שרה שנירר, מייסדת בית יעקב)
אתמול הוציאו אותנו מחדר החושך, רחצו אותנו ולקחו את כל בגדינו. השאירו רק כותנות לבשרנו. אמרו לנו כי היום יבואו החיילים הגרמנים לבקר אותנו.
מיד נשבענו כל אחת לעצמה למות ביחד. הגרמנים אינם יודעים כי המרחץ שנתנו לנו היה הטבילה לפני מותנו: כולנו הכינונו סם. כשהחיילים יבואו נשתה את הסם.
היום הננו כולנו אומרות וידוי כל היום. אין אנו מפחדות מכלום. יש לנו רק בקשה אחת מכבודו: אמרו קדיש אחרי 93 בנות ישראל! עוד מעט נהיה עם אמנו שרה”

חיה פלדמאן מקרקוב

 

המכתב התגלגל גם לארץ ישראל, פורסם ב”ניו יורק טיימס” ובעיתון “דבר” וגרר אחריו מאז אלפי תגובות, שירים, מאמרים, כנסים, תפילות ופיוטים. היישוב בארץ ישראל אפילו הוציא חוברות זיכרון לזכר הנשים והנערות, סמל לגבורה, לטוהרה ולצניעות. לפי 60 שנות מחקר מקיף שהצטבר ביד ושם הקובעות כי לא היה ולא נברא. ה-93 הן מיתוס שואה, שאינו מבוסס על סיפור אמיתי.

את האמת לא נוכל אף פעם לדעת , אך אין ספק שבשואה היו הרבה סיפורי גבורה של נשים יהודיות שלא סופרו וגם לא יסופרו, לנו רק נותר להתפלל לעילוי נשמתן ולהתגאות במורשת שהשאירו לנו על מנת שיהיו גאות בנו.

אהבת? שתפי

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter

DossitGirl instagram

הרשמי לניוזלטר שלנו

לקבלת עדכונים שווים

DossitGirl instagram