חברת הכנסת החרדית הראשונה והטריה עומר ינקלביץ שבחרה לרוץ עם מפלגת ‘כחול לבן’ בטור אישי וכנה על הלבטים, התגובות והתפילות על הדרך בה היא מתחילה לצעוד

לפני ימים מספר נבחרתי לכהן כחברה בכנסת ה-21. ונמצאתי מוגדרת כ”חכית החרדית הראשונה”.
מטבעי, הגדרות תמיד נראות לי אימתניות משהו, מעדיפה להיות מוגדרת על סמך עשיה מדידה.
ואולם, כח”כית טריה שהגיעה בצניעות במטרה כנה לנסות ולהשפיע ולשרת את הציבור, עלי להתמודד גם עם הגדרות שיוצמדו לי במהלך הדרך. הכינוי הזה מן הסתם, עוד ילווה אותי,

זאת על אף העובדה כי לא נשלחתי מטעמו של הציבור החרדי, לא התיימרתי לייצגו במקום נציגיו הנאמנים והמוערכים,
בוודאי שלא במפלגה בה אני נמצאת “כחול לבן”, ומעל לכל – גדולי התורה הם אלו הקובעים מי מייצג את הציבור החרדי,
ואילו אני – ככל הזכור לי – לא קיבלתי מהם כל מנדט שכזה.

הרבה שאלות ישנן על המהלך שעשיתי. צריך לומר ביושר, השאלות הללו מתבקשות וטבעיות יותר מאשר עצם בחירתי במסגרת ‘כחול לבן’. ועל כן אני מבקשת לשתף אתכם מעל במה זו במחשבותיי, התלבטויותיי, ובע”ה גם בדרכי הצנועה הלאה.
מאז ומעולם בערה בי התשוקה לעסוק בעשייה חברתית משמעותית, להועיל לסביבתי ולחברה, לעשות טוב ולהשפיע במעגלים רחבים ובתהליכי עומק.
בשנים האחרונות זכיתי לייסד ולהוביל את קרן “רק התחלנו”, העוסקת בקידום מיזמים חברתיים, מתוך רצון כן ואמיתי להשפיע טוב, להעצים, להעניק כלים ולאפשר לאוכלוסיות המודרות מתן הזדמנות שווה.
אז כיצד פתאום בשיאה של עשייה ערכית, פורייה ומשמעותית, מצאתי את עצמי נכנסת אל גוב האריות, אל העולם הפוליטי האכזר?

איך למען השם אני בוחרת להתמודד במפלגה כללית? ועוד ביחד עם “יש עתיד”? וכל זאת כשאני חרדית?ברור שאני כאן לא בלי לבטים.

בטרם נכנסתי למפלגת חוסן לישראל, קיימתי שיחות עומק עם רא”ל במיל’ בני גנץ. הכרתי אדם ישר והגון, נעים הליכות, אוהב אדם, מחובר למסורת ישראל, שהאמונה והדת חשובים לו מאוד, והכבוד כלפי כל אדם נמצא בראש מעייניו.
הגעתי כפעילה חברתית, המקדמת מאבק למען שוויון הזדמנויות לציבורים הנמצאים בפריפריה החברתית בישראל, כמו החברה החרדית (אך לא רק).
דעתי הנחרצת היא, כי כל חברה באשר היא זכאית לשמר את האמונה שלה, הייחודיות שלה, האותנטיות והאתניות שלה. לכן אני מתנגדת נחרצות לכל ניסיון לשנות את הציבור החרדי ולכפות עליו ערכים “ליברליים” חדשים.
אני מאמינה בהענקת כלים אפקטיביים לכל חברה פריפריאלית באשר היא.
לשמחתי, מצאתי במר בני גנץ אוזן קשובה לערכים הללו, מה שהוביל אותי להבנה כי גם אני כאישה חרדית יכולה להיות חלק ממסר האחדות שלו,
ומהתובנה כי אין זכות לנסות לשנות אף קבוצה בחברה הישראלית, אלא להעניק לה כלים רבים ככל הניתן.
עם החיבור של חוסן-תלם עם מפלגת יש עתיד, נשאלתי שוב ושוב את השאלה הבסיסית, “איך את כאישה חרדית יושבת עם יש עתיד, איך את נשארת עם מצע כזה”.
אכן, המציאות מורכבת מאוד בעבורי, ברור שהתלבטתי לגבי המשך דרכי, אולם לבסוף בחרתי לראות באתגר הזה הזדמנות עצומה. ואסביר:
אני נמצאת במפלגה בעלת ייחודיות, המכילה ומאפשרת מגוון דעות, מימין ומשמאל, וגם דעות שונות בנושאי דת ומדינה.

אני רואה דווקא בסיטואציה המורכבת הנוכחית שליחות כפולה, כך גם רבנים ואישי ציבור התומכים ומחזקים אותי.

אינני מנסה להתעלם מהחלקים הקשים לי במצע, אבל מנגד זו ההזדמנות להבין כי על 90% מהדברים אנו מסכימים. על שלל נושאים חברתיים כמו הצורך בהשקעה בבריאות, ברווחה, בדיור, בחינוך, בתחבורה
ועוד שורה ארוכה של סוגיות חברתיות מהותיות, אלו הם דברים חשובים ביותר ועליהם כולנו מסכימים.
נכון, ישנם 10% מהנושאים בהם אנחנו לעיתים לא מסכימים, ולפעמים מסכימים שלא להסכים. אך מבינים שבמסגרת כחול לבן יש מקום להכיל גם דעות שונות.
מבינים שגם דעות האחר לגיטימיות, מתוך כבוד לזולת. זהו המסר הייחודי שבני גנץ ניסה להעביר בדרכו, בהרכב המגוון של המפלגה הזו.
ברור כי מבין אנשי כחול לבן, המושכים בחלקם את החבל יותר לכיוון דגש על המדינה הדמוקרטית, אני זו המושכת יותר לדגש על החלק היהודי. ברור גם שאילו אני הייתי כותבת את המצע, הוא היה נראה אחרת.
אבל כולנו גרים במדינת ישראל שהחוקים שלה הם לא תמיד תכנית כבקשתנו, ולמרות זאת אנו לא קמים ועוזבים את המדינה. גם הנציגים החרדים לא מתפטרים מהכנסת כשעובר חוק הסותר את אמונתנו.
כן, אני מודעת לעובדה כי הדרך תהיה מאתגרת וברגעים רבים גם כואבת, אבל בסוף אנחנו אחים, משפחה גדולה, ומצווה עלינו לא לאבד תקווה ולנסות בכל כוחנו להשפיע טוב, כל אחד ואחת מהמקום בו הוא נמצא.חשוב לי להדגיש שוב:

אני אמנם אישה חרדית, אבל לא נשלחתי לכנסת מטעם הציבור החרדי ואינני מתיימרת לדבר בשמו.
לציבור החרדי ישנם נציגים מעולים המהווים מודל להערכה. הם מונו בידי גדולי התורה – להם יש לציית.
אינני מנסה חלילה לערער או להרהר אחר דעת תורה, לה צייתתי כל חיי כולל כעת.

כפי שבכל החלטה בחיי עשיתי בהתאם לדעת תורה, כך גם הפעם. זו אינה הצטדקות, אלא האמת הפנימית שלי. גם לאחר החיבור עם יש עתיד, התייעצתי פעם נוספת.

בכל סיטואציה שתהיה בפניי בעתיד, אני מתכוונת להיות כנה עם עצמי ועם בוראי. אמונתי, ערכיי ועקרונותיי לא ישתנו בכנסת.

אני שומעת את אלו הקוראים לי, “מה את עושה שם, תקומי ותלכי”. ובכן, שום תועלת לא תצמח מלקום וללכת. תפקידי להישאר ולהשפיע טוב במסגרת יכולותיי הצנועות ומהמקום בו אמצא- זהו האתגר האמיתי.
אני בחרתי בדרך הקשה והארוכה, של ניסיון אמיתי להשפיע, לעבוד קשה, כדי לעשות דברים חיוביים משמעותיים. את השליחות הזו,
אני בעז”ה הולכת לממש בכנסת בחיל ברעדה ובתפילה כי אזכה לסייע מתוך אמונה ותודעת שירות ושליחות אמיתית.
הביקורת הנוקבת לה זכיתי במהלך הדרך מפי חלק מהאנשים, מאפשרת לי להפנים את מורכבות השליחות והאתגר. אני מקבלת את הביקורת באהבה ובהבנה,
מתפללת ומייחלת שבורא עולם יסייע בידי בשליחותי הציבורית, ושחלילה לא תיפול מכשלה תחת ידי.
מבטיחה להשתדל לעשות ולהשפיע משמעות . להתרחק בכל כוחי ממחלוקות. להועיל, לפייס, לייצר חיבורים ולנסות בכוחי ובדרכי לייצר אהבת חינם במקום שנאת חינם.
האם אצליח? מייחלת לכך, מודעת לקושי ולאתגר, אבל חדורת מטרה.

יצאתי לדרך בחיל ורעדה. מתפללת לבורא עולם שיעניק לי חכמה, בינה ודעת,
ללכת בדרך הנכונה, להועיל לכולנו, לעשות רק טוב ומשמעות ולקדש שם שמיים.
בעזרת השם נעשה ונצליח.

*פורסם ברשת “קו עיתונות דתית”

אהבת? שתפי

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter

DossitGirl instagram

הרשמי לניוזלטר שלנו

לקבלת עדכונים שווים

DossitGirl instagram