השנה של הקורונה יצרה פילוג בלתי נתפס, דעות קדומות וחשוכות משתלטות , מאורעות הימים האחרונים  הזכירו לציפי קולטניוק סיפור שקרה לה בגינה בחופשת הלידה האחרונה
סיפור שמציב מראה מול אנשים עם דעות על אנשים שמעולם לא פתחו איתם בשיח
ובכל זאת היא מסיימת את הטור גם עם חשבון נפש מגזרי

מצחיק או עצוב תחליטו אתן אבל סיפור אמיתי ורלוונטי לתקופה. קצת לפני שהקורונה פרצה לחיינו,
הייתי בחופשת לידה ארוכה שלקחתי לעצמי אחרי הלידה של ליבי.
זה דרש ירידה ברמת החיים ועוד כל מיני מחירים, אבל היה לי חשוב. מצאתי את עצמי מדי יום עם הילדים בגינות
כדי לאפשר לבעלי לעבוד יותר.
חיים פשוטים כאלה של קופסאות עם אוכל בגינה, חול, זיעה, בגדי נוחות והרבה שקט נפשי.

מדי יום פגשנו כמעט את אותם אנשים ובין השאר קבוצה גדולה של קשישים וקשישות מיוצאי רוסיה, רובם עם העובדים הזרים שלהם.
פה ושם הקשבתי לשיחות שלהם. אני דוברת רוסית וזה מענין.
היה שם קשיש גדול עם משקפיים על חצי פנים שקראתי לו בליבי מר ידעני. הוא יודע כל.
ממליץ לאחרים על הכסא הממונע החדש שלו. מביע דעה בכל נושא וכמעט היחיד שאין לו עובד ומסתדר בעצמו.

יום אחד הם ישבו בספסל כהרגלם ואני ניסיתי להוציא את הילדים מהגינה. אושר שלי בן החמש לא הסכים ללכת.
הבנות התקדמו בינתיים עם העגלה וליבי ואני עמדתי לא רחוק מהם ולידי מאיר שלי בן שמונה,
מנהלת משא ומתן עם אושר ותוך כדי משגיחה שהבנות לא יתרחקו.
אני שומעת את מר ידעני נואם לקשישים האחרים:

“אתם רואים אותה?
בעלה לומד כל היום ולא עושה כלום.
היא תמיד לבד עם הילדים.
חמישה ילדים זו רק ההתחלה שלה.

היא חייבת ללדת כל שנה
והבכורה שלה שהיא בעצמה קטנה מגדלת לה את הילדים,
כי עוד רגע יחתנו אותה עם בחור שהיא פגשה בפעם הראשונה.
ככה מכינים אותה לעתיד שלה”

ממש עמדו לי האוזניים והוא המשיך להביא נתונים ולהגיד שאנחנו חיים על חשבונם וכל הקשישים מהנהנים.
התאפקתי לא לזרוק לו איזו מילה עסיסית ברוסית שיבין שאני מבינה כל מילה שהוא אומר.
סוף סוף אושר הואיל להגיע. בדרך סיפרתי לבנות שלי וקצת צחקנו.

אחר כך חשבתי שזה עצוב להבין שמבחינתו ומבחינת עוד המון אנשים שצורכים תקשורת,
מה שנאמר שם הוא אמת לאמיתה וכמה שנדמה לי שברור שיש כל מיני סוגים של חרדים, לאנשים מהצד זה בכלל לא ברור והם לא מבדילים.

למה אני מספרת את הסיפור הזה עכשיו?
כדי להזכיר לי ולכולנו פה ברשתות משהו חשוב.

לצד החרדי אזכיר שחילול השם הוא לא רק כלפי שמיא, אלא גם כלפי אדם.
את המחיר של התנהלות של מישהו ששוכח שהוא במדים ומייצג אוכלוסייה שלמה, כולנו משלמים.
יש לנו אחריות ובוא נחשוב פעמיים ואולי במקרים מסוימים כדאי לוותר על המדים…
ולצד הלא דתי, תזכרו שהתקשורת מתמקדת בשלילי ובחריג וקצת תפקחו את העיניים לראות את הגוונים שבין השחור ללבן.
לא כדאי לגבש דעה שלילית על מגזר שלם ממה שאמרו בתקשורת. כל אדם הוא עולם ומלואו ורובנו טובים ופועלים מכוונה חיובית.

ציפי קולטניוק צילום חנה חיון

אהבת? שתפי

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter

DossitGirl instagram

הרשמי לניוזלטר שלנו

לקבלת עדכונים שווים

DossitGirl instagram